לא עומדת בזה יותר |
|
הלב עומד להתפוצץ,הלחץ בחזה מעיק .אני מאוהבת-אך אין שם אף אחד. אני מרגישה את זה בכל גופי.אני חושבת שכשהלכתי בדרכה של מוסכמות החברה השגתי דברים שרציתי. הגוף שלי התשתנה מעט וכך התקבלתי.אז איך זה שהאהבה אינה מגיעה? שבנים רואים בי כחפץהיכול לספק את תשוקותיהם ? לא אכחיש זאת ,אני בורחת למיניות,אני מרגישה שזו התקשורת שבה לא אאבד אותו.ואני מבינה שזו כנראה האבן שעומדת בדרכי,אני לא מצליחה לתת לאף אדם להיכנס.אני מלאת מגננות המחוסות בדימוי של היותי ילדה חסרת מעצורים-אני מלאת הרפתקאות בליבי ואני מגשימה המון רצונות וסוף כל סוף משתחררת!ועל זה אני אסירת תודה לעצמי.אבל השאלה היא; איך זה שבהתחלה אני מאוד מסקרנת אותם ולאחר זמן מאוד קצר אני הופכת לשיעמום נואש ומסכן.ישנן בנות שמעולם לא דרכו עליהן מבחינת יחסי בנים בנות,אז למה אני תמיד חייבת לעבור את ההרגשה שהכל מתגשם ובן רגע החלום מתנפץ לאלפי רסיסים.ושוב, אני לבד .אני זו שתמיד נותנת את העצות הנכונות,נמצאת שם . אך ההתנהגות המתנשאת הזו של חברותי מוציאה אותי מדעתי.זו לא קנאה,זו שאלה תמימה ואמיתית:איך הן ואני לא ?.אני שונאת את הזלזול הזה ברגשותי,אני משתפת ומקווה לתגובה שאולי תשנה משהו שנתקע בי ,אך המבט המזלזל בי על יחסים מאוד קצרים שהשפיעו עליי נראים להן כדבר סתמי.לא זה לא סתמי, זה הרטיט משהו בליבי וכן גם לילדה שתמיד שם מגיעה תגובה הולמת ! מעולם לא התאהבתי והוא הדבר הכי קרוב לכך .הוא נתן לי להרגיש שלמה כמו ששנים לא הרגשתי. |
|
|
|
|
;){kind=link}