זו הייתה שיחה נעימה.
שיחה שבה הרגשתי שייכת,שיחה פשוטה ,קלילה .
שאל,עניתי,עניתי,שאל .
לרגע ,הרגשתי שלמה,ראיתי את הניצוץ בעיניו,הניצוץ שהתעורר בו לאחרונה.
ולפתע הבנתי ,דבר שלא חשבתי שאני מרגישה, או שאולי זה התעורר בי מתוך זה שלו יש אותה ולי יש את עצמי?
ישבתי עם חן,בגדים מתעופפים באוויר והרצפה נבלעת בין הבגדים, כמובן שלא מצאנו דבר לתחפושת.
והיא נכנסת אל החדר,חיננית שכמותה , עם עצות נחמדות , נחמדה,רגילה . קולו נשמע למרחוק,הוא קורא:
דנה,דנה,דנה,בואי!
פעימות הלב משמיעות את שמי , אך דנה יוצא לו מהגרון , אלו הן זעקות של תאווה ,קריאה לסיפוק.
הוא נכנס ומושך בידה אל הוא רוצה להישאר, הוא מביט בי ,הוא לא צריך לומר,העניים מדברות הדמיון שלי לגביהם מהווה לי חלחלה, היא עיוורת , הוא לא איתה .
אני יודעת שאתה רוצה , אבל אתה רוצה אותי מתוך הידיעה שאני הפרי האסור, אני לא רוצה להיות אסורה , אני רוצה תרצה לטעום ממני , אבל בתור מי שאני , אני יותר מחוויה אסורה.
סוד החיים הוא : ״כל מה שאנשים צריכים הוא כימיה וטיימינג,אבל טיימינג קשה להשיג״.
שקט,רוגע,והוא איתה אבל הוא איתי ,בנשמה. |
;){kind=link}