שוב ספסל ברוטשילד ,נשמות מסתובבות, בכל פעם נעצר לו אדם עם סיפור חיים .
בכל אחד קיימת כוונה ,קיים שיעור ,הגורל מכוון אלינו אנשים מהם אנו מקבלים שיעור קטן.
לאחר שזימרנו עם עומרי ונדב ,שני הבחורים עם הגיטרה ,שהתמכרנו אליהם למשך שעתיים.
התהלכנו בשדרה ופגשנו בחברה העומדים במעגל ומשחקים בנוצית ,נפרדנו לשלום מבחורי הגיטרה והצטרפנו למשחק .
התחלתי לדבר עם אחד ואז הגיע השני ,לא נמשכתי אליו בין רגע אך המבט והדיבור המסתורי היפנט אותי .
לא התרגשתי יותר מידי ,הייתי רגועה וקשה .
הוא ביקש שאשב איתו בספסל במהלך גלגול הסיגריה בעזרת אצבעותיו הזריזות ,גלגול ומבט ,גלגול ומבט:
היא התיישבה על הספסל וניסתה לפטפט ,ההתנהגות האגוצנטרית שלה ,הניסיון להיות במרכז ,כשל הפעם . לא התרגשתי ממנה בפעם הראשונה מזה זמן רב ,הוא החל לדבר איתה אך נתן לי להרגיש שאני מרכז עניינו ,היא לא הרשימה אותו ושמחתי שסוף סוף ישנו אדם שהבין וראה אותי מבלי ליפול לקסמיה השקריים המופעלים רק בכדי להוכיח נקודה ולהרגיש חיה.
אני נרתעת ממגע ,המגע של אדם זר גורם לי להרגיש אי נוחות ומחשבתי מתעסקת רק בתחושה שצורמת לי בגרון,במקרה הזה הרגשתי נוחות ,הוא העביר את ידו על רגלי במשך זמן רב ולא הרגשתי צורך להרחיק אותן ,רציתי שהוא ימשיך ,הוא ליטף אותי כל כך קרוב שצמרמורת עברה בכל חלקי גופי ,הוא לחץ את ידו על ירכי ,מגע שהביע את הרצון אליו הוא מתאפק כבר זמן רב ,לאט לאט הוא מעביר את ידו אל צווארי במגע עדין וחזק יחדיו ,תשוקה שכזו אפשר רק לדמיין . עצמתי עיניי ,הרפתי עורף וריחפתי ,התקשתי להתנתק ,בראשי רציתי לממש את תחושותי אך ישבתי בנחת ברגלים וידיים שלובות
הרגשתי כל כך נוח ,מעין תחושה של אין תחושה,אני מכירה אותו ,אני התאהבתי בו ,קצת .
הפרט השולי שאיני רוצה להיזכר בו הוא שהוא גדול ממני בשש שנים ,חיים שלמים עברו ,עוד לא התחלתי לחוות והוא כבר נמצא במציאות .
אך לכל אדם יש את הנפש התאומה שלו,האם זה הוא איני יודעת ,אך אני יודעת זה לא קשור בגילו .
הקסם בספסלי רוטשילד הוא שפוגשים אנשים שמוכרים לי מהיכן שהוא אך לא במציאות .
ספסלי רוטשילד ,מהותכם היא הרפתקאה . |
;){kind=link}