עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

Don't think twice,it's all right
חברים
הלוטרהנצח ימיניזאב מנחםLupoSolitarioס אנונימיYotam Tzuker
AliceemmaDrorLiliThe Cheshire Catמרים
הדסאוהבת שום! (שרית בכר)אנונימיתנאיהzoeEתיאו
The boy who writeחנושTHE SILLY
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מחשבות  (2)
אמת  (1)
אני  (1)
אתה  (1)
בטחון  (1)
דיאטה  (1)
כאב  (1)
מוטיבציה  (1)
משאלה  (1)
סיום  (1)
פריקה  (1)
רגשות  (1)
רזון  (1)
שאלות  (1)
שירה  (1)
תגובות  (1)
ארכיון

הפעם הגזמתי

20/03/2016 22:24
דון
היה לילה דיי ארור . יצאתי לבר השכונתי לפגוש חברים . התחיל במצב רוח של פריקת עצבים , פריקת תסכולים ורגעים אמיתיים מידי . שתית לי כוסית שהפכה לעוד כוסית עד שהגיעה לשלושה עשר צייסרים , נדמה לי . ומלבד טיפות של זיכרון אין לי שום דרך להבין מה הלך שם . אני זוכרת בעיקר מצמוצים ,רגעים . אני זוכרת שנישקתי אותו לפתע , שהגוף שלי לא הצליח להחזיק את עצמו , ובעיקר חוסר שליטה בכל מה שהולך סביבי . הדימיון שלי תמיד מפותל , תשוקתי , נועז . אך המציאות קשוחה ומחושבת . הפעם פרצתי החוצה , הדימיון התערבב עם המציאות עד שהפך ללילה חסר מעצורים . רציתי חוויה חדשה ומסעירה , אך לקחתי את הרצון הזה צעד אחד קדימה. עוד מצמוץ והנה אני שוכבת בחדרי , עטופה בשמיכה וחיבוק בלבד , עירומה , לגמרי לגמרי עירומה . היה משהו נעים ברגע הזה , להרגיש את ידו עוטפת אותי ואת כף ידו לוחצת על כתפי בנגיעות קטנות . לחיצה , לחיצה , לחיצה . הסתובבתי והנחתי את ראשי בתוכו והרגשתי כמו תינוקת שזקוקה לחום גופו כאוויר לנשימה. ידעתי שרק ברגע שאפקח את עיניי , הדימיון יתמוסס והכל יהפוך להיות אמיתי שוב . הבעיות יצוצו , המחשבות יתחילו ורק התפללתי לעוד רגע , עוד רגע קטן של שקט שם ,בין ידיו החמות , עוד רגע של שקט לפני שצריך לקבל החלטות , ועצמתי את עיניי חזק חזק , כמו ילד שמחכה שיעירו אותו ביום ההולדת וזה היה לי נעים . הגיע הרגע שבו עליי להתוודות , להתעלות על הפחד ולקום . לקום ולהתמודד עם מה שעשיתי , אך תקפה אותי שוב הסחרחורת ורצתי אל האסלה להקיא עוד את מה שלא הקאתי אמש . הקיבה שלי הייתה כל כך ריקה עד שהרגשתי את המעיים שלי נאבקות בצורך להילחם במשקה שגרם לי לשיכחון הזה . הבטתי במראה וראיתי סימן כחול סביב העין ,חוסר הידיעה הזה הורג אותי . קמנו , והיה דיי בסדר , הקפצתי אותו הביתה , הרי הוא חבר לעבודה , חבר דיי צמוד בעבודה והיחסים חייבים להישאר במקומם . לקחתי אחראיות . ועכשיו ארבעה ימים לאחר מכן אני נתקפת חרדה מהמעשים , מהסביבה , ממה שאנשים יחשבו עליי. וואלה בא לי לומר פאק איט, בא לי שבאמת אני לא אזרוק זין , בא לי לא לחשוב על איך לפעול . לפחות אני לגמרי לא שבויה בקסמיו, זה היה נטו סקס . זה הלקח שלי . הקיצוניות שבי חייבת להיפסק . אבל כרגע , אני לוקחת צעד אחורה. מההתהוללות , מהחוויות , וממלאת את עצמי בשקט נפשי . תודה על החוויה , תודה על ההתמודדות עם עצמי , ומקווה שבקרוב אשוב לעצמי, לשקט שלי . זה לא מתאים לי , חוסר שליטה מופרז בהחלט .והוא ,הוא בכלל לא מוצא חן בעיניי , אבל תמיד צצה לה המחשבה שלי , שנוזפת בי ;״רציתי לחוות נכון? אז זה המחיר מתוקה , התמודדי נא ״. עוד לא התראינו מאז , רק דיברנו , אני בטוחה שהכל יהיה בסדר , אני מרגישה את זה וזה מה שחשוב.
21/03/2016 08:15
מסכים אתך שימי פס, אל תכנסי לפינה הזו של מה כולם אומרים,זו פינה שאי אפשר לצאת ממנה... רק לעשות פרסה ולהתרחק ממנה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: