מסיכות רעשנים |
|
כבר שתיים שלושים ושבע לפנות בוקר .
פורים שם ואני כאן על הספה , בחרתי לנוח , נפשית .
מתחרטת מעט אבל זו הייתה הבחירה החכמה ואני נוהגת בטיפשות לאחרונה.
וותרנית הוא קורא לי , לאן נעלמה הפייטרית שבי.
אני רואה סימנים שלה שבה אליי ,
זו התחלה חדשה שמתקרבת ועימה נוכח גם הסיום .
מי יאמין שכל מה שאדם צריך הוא חיבוק , כמו תרופה , כמו אוויר , מחזיק אותי חיה .
והלבד משכיח את כל החוזק ,
מקצין את הרצונות שמובילים לשבירת עקרונות .
מי הוא בכלל ?
בחור מטומטם שמהול במדהימות מסויימת .
אבל אני יודעת שברגע שהשמש תעלה כל החולשה שבי תתמוסס כלא הייתה ובערב תופיע שוב .
זהו גלגל החיים שלי .
מלנכולית אופטימית ושמחה , כן זה לא סותר , זו אני .
בשביל מה הגעתי לעולם הזה אם לא ליצור שביל לעצמי , למה ללכת בדרך של כולם?
כל כך הרבה מלחמות על חופש נעשו בעולם הזה , אז איך זה שכולם בוחרים בגדרות בסוף ?
פחדנים ואני גם קצת בינהם לעזאזל .
אבחון התנהגות מוביל לשינוי וזו אבן דרך ראשונה .
|
|
|
|
|
 | הכתיבה שלך מדהימה. לכי בדרך שלך, שברי את הגדרות אני פה כדי לעזור. |
|
 | הכי טוב זה ללכת בדרך שסללת לעצמך. יהיו שם גם נפילות, אבל מטעויות לומדים :) |
|
;){kind=link}