איך נפתרים מההרגשה הזו ,
לא משנה כמה פעמים אקום מהנפילה , בכל פעם מחדש אני שוכחת איך עושים זאת שוב.
ההיאחזות בך סתמית , נובעת מפחד להיות לגמרי לבד .
לגמרי לבד בראש , כי אנחנו לא יחד .
חזרת , הלכת, שוב נעלמת .
צריכה להתקדם , כנראה שיש סיבה , אין לדעת מה עומד להופיע בחיי .
התקווה שתשלח אליי איזו מילה עדיין אצלי בלב , אבל אני לומדת כיצד לגרום לה להיעלם .
אני יודעת שלא נדבר , שאתה מאוד מתחרט אבל חלש בשביל להתמודד .
שהלב שלך רוצה אליי אבל הפחד שלך יוצר מעצור .
יום אחד תתעורר , אני כבר אהיה חזקה , כבר אשכח את שימך ,את המגע שלך ותפגוש את מבטי ברחובות העיר המשותפת , ותרצה לומר אבל שוב תפחד .
הרסת כל זיכרון שיכל ללוות אותי , טינפת את האהבה הזאת ואני כבר לא אוהבת , כי איך אפשר לאהוב מישהו שלא אוהב מספיק בשביל להיות אנושי כלפיי.
יהיה לך הרבה זמן לחשוב , להפנים ולכאוב .
אני מתקדמת, העולם קורא לי , הצבא מושך אותי איתו ועם כל הכאב שגרמת לי לחוש , אני לגמרי שמחה שם .
אני מקווה שיום אחד תעיז לומר מילה , למרות שלא אענה לך , אני אדע שאת הניצחון שלי קיבלתי .
שלום לך, אני באמת נפרדת מהמחשבות שלי עלייך, כי עלייך ויתרתי באותו היום . |
;){kind=link}