טיפה חוזרת לעצמי .
והמחשבות עלייך מגיעות לפתע ומזדחלות בשקט אל ראשי , פעם כעסתי על המחשבות האלו והיום אני מקבלת.
אני לא יכולה להשכיח את הרגעים הטובים האלו, שמעבר לזיכרונות נעימים שלנו יחד אני זוכרת את עצמי שלמה ונינוחה.
הגיע הזמן לעבור , להמשיך , להרים את הראש .
הגיע הזמן שלי להמשיך בעולם החדש שאין באפשרותי לסרב לו ,להאמין שכל הכאב שחוויתי הוא כלל לא לשווא .
ושוב מגיע רגע של זיכרון ואני לאט לאט כבר לא נשברת ממנו.
הרגעים האלה לא פוגעים בי כבר , הם רק מחזקים אותי .
אני הבנתי עד כמה טובה הייתי כלפייך , ומהם נקודות בחוזקה שלי .
ואני יכולה לומר שוב שוב כמה שפגעת בי , וכמה שלא מגיע לי , אבל זה לא האישיו , זה חסר חשיבות .
אני כבר לא מתבכיינת , לא שואלת מדוע ומקבלת את המצב כמו שהוא .
חשבתי שאני האפסה בסיפור , שאני הבעיה , שהכל רק בגללי .
אני יודעת שזה לגמרי לא נכון ,שאתה האפס בסיפור .
שוויתרת עליי ועל כל מה שנתתי לך להיות .
קיבלתי אותך ואהבתי אותך כמו שלא תרגיש לעולם ואני לא מתחרטת על ההתנהגות שלי לרגע .
אני אמשיך לאהוב ככה , כי זו אני .
אתה אדם שבורח כי זו הדרך שלימדו אותך לפעול , לברוח ממחויבות , לברוח כשקשה , שיש דבר להתמודד איתו.
אנחנו לא יחד מהסיבה שהיקום מבין שאני לא זקוקה לאדם ברחן , אני צריכה אדם שיחבק אותי ויעלה אותי למעלה .
יכולתי לשנות לך את כל העולם בשבילך אבל לא נתת לי וזה לגמרי בסדר , אמנם כתבתי עלייך הרבה אבל אתה לא העניין בסיפור .
אני למדתי עד כמה שאני נכס לעצמי ולעולם . לא אתן לאף אדם לשנות את הדרך שלי, אז אני חוזרת טיפה טיפה לעצמי .
״אוספת את השקט שלי ״ ומגבשת את הלב שלי מחדש .
|
;){kind=link}